בספר"אין אתר פנוי ממנו" מובאים רעיונות וחידושי תורה על פרשות השבוע ועל מועדי ישראל, על פי עקרון יסודי זה של הבעל שם טוב. הקב"ה איננו מצוי רק בשמיים או בהתגלות הנשגבת. קול קורא מתוך המציאות השגרתית "הרגילה" לפקוח עין ולהטות אוזן ולהבין כי "אין אתר פנוי ממנו"
ייסורים של קרבה את רשימת הקללות בסוף פרשת כי תבוא חותם פסוק נורא: וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם (כח,סג). נניח לרגע שאנו מבינים את הצורך החינוכי בעונשים ובקללות, אבל שה' ישיש עלינו להאביד ולהשמיד אותנו? איזו מין שמחה איומה היא זו ואיזה מקום נורא יש לה במציאות? הייתכן שריבונו של עולם אכן שמח בסבלם של ישראל? בפרשתנו אומרת התורה: לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב (כט,יב). רש"י מצטט את מדרש תנחומא (נצבים א): למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים, חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים, הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם: אתם ניצבים היום. הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה, והרי אתם קיימים לפניו. היום - כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו (סנהדרין קי,ב). מדברי רש"י עולה שלקללות ולייסורים תפקיד חשוב ביותר: לקיים ולהציב את עם ישראל בפני ה'. אך כיצד? טבע האדם הוא "וישמן ישורון ויבעט". ריבונו של עולם מכיר את צאן מרעיתו ויודע שבזמן שלעם ישראל טוב הוא לא שואל שאלות ולא תוהה תהיות אלא ממשיך וסר אחרי תאוות לבו, משמין ובועט. לכן ברא ריבונו של עולם את הייסורים. תפקידם אינו רק לחצוץ בין אדם לקונו, אלא גם ובעיקר לקרב, ה' יודע שכשרע לנו אנחנו צועקים. ה' יודע שהקללות והייסורים יגרמו לנו לתשובה. החושך והמחסור, הפחד והכאב גורמים ליהודי לצעוק למקור היחיד שבאמת יכול לעזור לו - ה' יתברך. זהו השורש הכאוב של מעגל החטא והתשובה. אולי מתוך תובנה קשה זו ניתן לענות גם על השאלה הראשונה ששאלנו. רק ה', יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא רָע (ישעיהו מה,ז), רואה את כל התמונה ומבין שתפקיד החושך להוות ניגוד המחזק ומבהיר פי כמה את האור. לכן אנו אומרים בלילה "אמת ואמונה" - מכיוון ש"אמונתך בלילות": זהו זמנה הגדול של האמונה - בלילה, בחושך, כשהדברים לא ברורים ומפחידים. ביום לא צריך להאמין. "אמת ויציב". הכל ברור כשמש. רק בלילה זקוקים ל"אמת ואמונה". ה' יודע ש"הקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו", ולכן הוא שש ושמח כבר עכשיו בזמן שאתם אומללים. לא מפני שהוא שמח בנפילתם של ישראל חלילה, אלא מפני שהוא יודע שסוף הלילה לבוקר וסוף האפילה לאורה - וכשנגיע סוף סוף לאותו מעמד קדוש של איחוד, הוא רוצה שנהיה שלמים אתו, כמו זוג אוהבים המתפייסים ומאוחדים יותר מתמיד אחרי מריבה קשה.
מידע נוסף
)
