שבת אחת בחיי הרב אברהם אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא הקדוש זכר צדיק לברכה, שחי בספרד במאה השתים עשרה, היה אדם גדול בתורה בחוכמה ובמעשים טובים, וכל ימיו היה עני ומדוכא, וגולה ממקום אל מקום כדי למצוא מחיה לו ולבני ביתו, ומזלו היה חושך ואפילה, מאיר לו ימים ומחשיך לו שנים, והוא ידע את רוע מזלו, וחבר על עצמו שירים כדי לנחם את עצמו מעוניו, ובכל מקרה שהיה בא היה משתמש בחוכמתו לטובת הכלל וכמה פעמים סיכל עצתם של שונאי ישראל בתחבולותיו המחוכמות, וכמה פעמים עשה נקמה של צחוק גם בעשירים מהיהודים על גאוותם ובערותם למען יקחו מוסר, והוא לא היתה לו מנוחה מעניותו וכל ימיו חי בדוחק ובמחסור, ועליו אמרו חכמי דורו את דברי קהלת "חוכמת המסכן בזויה", והנה ספור קטן על שבת אחת בחיי הרב אברהם אבן עזרא, פעם אחת בא רבינו אבן עזרא לעיר אחת בערב שבת לבוש בגדים קרועים ומטולאים, וישב על אבן ברחוב היהודים ומחכה לאיש שיאספהו אל ביתו, ישב לו כמה שעות ואין איש מאסף אותו לחון בביתו, סמוך לחשיכה עבר זקן אחד מכובד.., שאל אותו, "יהודי אתה"? השיב "ברוך ה' יהודי אני ונוכרי בעיר זו, היום ירד ואין איש אוספני לביתו", אמר לו הזקן, "אם רצונך לבוא לביתי ותסתפק במה שהקב"ה זמן לי ולבני ביתי"?, אמר לו אבן עזרא! "גם ברוך תהיה", כשישבו בסעודת ליל שבת והגיעו לגמר הסעודה, אמר האורח לבעל הבית: "היש עוד תבשיל בבית"? השיב בעל הבית "יש עוף מבושל לכבוד הסעודה של מחר". אמר לו האורח "חייך נוכלנו הערב ולמחר יעזור ה' ", אמר בעל הבית לאשתו שתביא את העוף המבושל של מחר, אך האשה סרבה, ואמרה "מחר מה נוכל"? אבל היות והאורח מצא חן בעיני בעל הבית, ציוה על אשתו בתוקף, והביאה את העוף לשולחן ואכלוהו כולו, שוב חזר הרב אבן עזרא ושאל את בעל הבית אם יש עוד תבשיל? אמר בעל הבית "יש עוד תבשיל ואנחנו נוהגים להכין תבשיל זה לסעודה שלישית", אמר אבן עזרא! "חייך נוכלנו לכבוד, ומחר יסייענו ה' " ובעלת הבית שומעת רוגזת ומצטערת, ראה מה הבאת לנו את הזולל הזה, והוא רוצה לאכול כל התבשילים שהכנתי ליום השבת, ומה נעשה מחר הנשאר בתענית ביום שבת קדש, אמר לה האבן עזרא, "אל תראי בתי מחר ימלא כל מחסרונו ה' ", לאחר הפצרות רבות, הביאה האשה גם את התבשיל שהיה מוכן לסעודה שלישית ואכלוהו, למחרת קם רבנו אבן עזרא בהשקמה, והלך לבית הכנסת. עלה וישב במקומו של רב הקהילה שעדיין לא בא, כשהתחילו לבוא הקהל, ראו קבצן יושב במקום הרב, גערו בו: "עמוד חצוף איך אתה מעיז לשבת במקום גדולים, זה מקומו של מורנו הרב", הוא עשה את עצמו כלא שומע ולא זז מהמקום, כשבא הרב קמו כל הקהל לכבודו, והוא לא זע ולא נע, תפסו בזרועותיו פרנסי הקהילה להרחיקו משם בכוח, וגם חרפוהו בכל מיני חרופים, עד שהרב אמר להם: "הרפו ממנו, עיניכם הלוא רואות שהוא שוטה וחדר דעת, נשאר יושב כל שעת תפילת שחרית, והרב עומד ליד ארון הקודש, קודם שפתחו הארון להוציא את ספרי התורה, עמד אבן עזרא ועלה לתיבה והתחיל לדרוש, כך פתח ואמר: "הנושא בענין מה שאמר הרב שאני שוטה חסר דעה", והפליג בדרישתו והשמיע חדושים עצומים שלא שמעתם אזן מעולם, עד שהרב והקהל היו אחוזי תמהון על גודל חכמתו ועל דברי אלקים חיים היוצאים מפיו, ולאחר התפילה, הפצירו בו הרב וגדולי העדה שילך עמהם לאכול על שולחנם אך הוא סרב ולא רצה, אמר: "הזקן הזה אספני אמש לביתו, אף על פי שלא הכיר אותי ולא עת תורתי... אשב אצלו ולא אחליפנו באכסניה הטובה ביותר, ובדרך כשהיה הולך לבית הזקן, נשאו אחריו שליחי הרב וגדולי העדה משאת בשר דגים יין וכל מיני מטעמים, עד שמלאו את בית הזקן והיה לו ולבני ביתו לכמה סעודות, ובתוך הסעודה אמר רבינו האבן עזרא לבעל הבית "הלוא אמרתי לכם, אל תיראו ה' יתברך יעזרנו וימלא את כל מחסרונו", ואשת הזקן היתה מתביישת על אשר סרבה לפני יום להביא מה שבקש, קרא לה ויאמר לה":אל תתביישי בואו ונתענג יחד, כי יום זה מכובד, הוא יום תענוגים לחם ויין טוב בשר ודגים, והיה מזמר באצבעותיו, עד שכל הבית נתמלא אורה שמחה ואורה, וכולם נצתרפו עמו בזמירות שבת קודש

 

(מתוך אוצר המעשיות לרב ראובן בן יעקב נענה)