מתוך אוצרות, גליון 73
במשך כל חודש תשרי של שנת תרפ"ד שהתה במירון קבוצה מצומצמת של חסידי ברסלב. היו אלה רבי שמואל הורביץ, רבי
יעקב זאב ברזסקי ורבי ישראל דב אודסר שהיו אז בשנות בחרותם.
אליהם הצטרף מורם ורבם הגאון החסיד רבי אלטר בן ציון קרוסקופ, שבמשך כל הימים הקדושים השפיע עליהם מאישיותו
ותורתו.
משחלפו ימי החגים התחילו הבחורים להתכונן לקראת חזרתם הביתה; רבי יעקב זאב - ירושלימה, רבי שמואל - לצפת
ואילו רבי ישראל דב - לטבריה. את הדרך ממירון לצפת עשור בי שמואל ורבי יעקב זאב בצוותא, כאשר הם משוחחים בטוב
ובנעימים, ומתקשים להשלים עם העובדה שכעת הם עומדים להפרד לתקופה ארוכה.
עם הגיעם לצפת, שמחו לפגוש את חברם רבי ישראל דב שהגיע לפניהם, אך במקום שגם הוא יביע את שמחתו על הפגישה,
נבהלו לראות שהוא חיוור ועצוב מאוד... רבי יעקב זאב ניסה לעודד אותו, ואף תפס בידו כדי לצאת עמו ברקידה - אך ללא
הועיל.
בידו שלרבי ישראל דב נמצאה באותה שעה גלויה, ובה הבשורה המרה כי עוד ביום י"ז באלול שעבר הסתלק לעולמו החסיד
רבי יצחק גרשון ברזסקי, אביו שלר' יעקב זאב, שצריך עתה להתאבל עליו ולומר קדיש - - -
הבשורה גרמה צער רב לכולם ובמיוחד לר' יעקב זאב שכמעט התעלף מרוב צער. כבן יחיד לאביו, מיאן להתנחם על אביו
שנפטר צעיר לימים.
רבי ישראל דב לקח עמו את ר' יעקב זאב לטבריה כדי שיחליף אווירה ויתחזק, ואילו חברו ר' שמואל ורבו ר' אלטר בן ציון
המשיכו בדרכם.
ביום כ"ד בחשון שנת תרפ"ד הם שלחולו מכתבי תנחומין, בהם כותב רבי אלטר בן ציון (בתרגום מאידיש):"בני יקירי, הרי אתה
יודע את מאמר רבינו זי"ע, שאמר: 'את זה פעלתי אצל השם יתברך, שלא יקח את אנשי לפני שגמרו את עבודתם בזה העולם' -
הרי זה סימן שאביך היה זקן דקדושה..."
בהמשך דבריו כותב רבי אלטר בן ציון דברים נשגבים על רבי יצחק גרשון - שבוודאי כבר נמצא בהיכלו של רבינו הקדוש, והוא
אף מעיד: "איך האב עם געזעהן (= ראיתי אותו) בבוקר יום ב' בשבוע זו"
מידע נוסף
