תורה שבעל פה במשנתם של הרמב'ם והרמב'ן

היחס שבין התורה שבכתב והתורה שבעל פה, בין הנצחי והקבוע לבין המתפתח והמשתנה, הוא מסודות קיומה וחיוניותה של

ההלכה. קולמוסים רבים נשתברו בשאלות היסוד: מהי משמעותם של המונחים "דאורייתא" ו"דרבנן" והיכן עובר הגבול ביניהם ?

מהו הקשר בין מדרש ההלכה לבין הכתוב  ? האם סמכותם של חכמים לפרש לגזור ולתקן מבוססת על הכתוב, או שמא היא יונקת

את תוקפה ממקור אחד ?
שאלות אלו ואחרות נדונות בהרחבה בשני השורשים הראשונים של ספר המצוות לרמב'ם ובהשגות הרמב'ן עליהם. יצירת מופת

זו של ענקי ימי הביניים, היא אחד מהדיונים המעמיקים והמקיפיםביותר ביסודותיה של ההלכה בכל הזמנים.  במשך הדורות עסקו

בה מפרשים ופוסקים בעיקר מן ההיבט ההלכתי, ולאחרונה הוכר ערכה גם בחקר הפילוסופיה של ההלכה.
בספר זה זוכה דיונם של הרמב'ם והרמב'ן לנתוח מעמיק, החושף את העקרונות הפילוסופיים והתאולוגים העומדים בבסיסו, ומראה

כי לפנינו שתי השקפות מטא – הלכתיות מגובשות של מהותה של התורה שבעל פה והמערכת ההלכתית כולה.
כריכה קשה
282 עמ'