העולם מתקדם, פיתוח טכנולוגי רודף את חברו. כמעט בכל תחומי החיים האדם התמקצע, השתפר, נאבק נגד כוחות הטבע, כבש אותם והתעלה מעליהם.
אך ישנו תחום אחד שנותר מאחור, מופקר ומוזנח לכל רוח: יחסי אנוש.
הספר "עשו טובה לאנושות" מעניק תובנות וידע רב מעולם המחקר ומן היהדות בתחום זה.
הוא כתוב באופן משעשע ובהיר ומציע שלל הצעות וכלים מועילים ופשוטים לשיפור האווירה האנושית במשפחה,בעבודה ובחברה בישראל.
מה גורם ל80% מהזוגות להיפרד אחרי שנתיים וחצי של קשר רומנטי?
באיזה בנק אפשר להפקיד עוול ולמשוך צדק?
איזה עיקרון יהודי עומד מאחורי מהפכת רוטשילד?
עם איזו מחלה איומה כולנו נולדים וכיצד נרפאים ממנה?
האם החברה בישראל מסוגלת להתאחד גם ללא מלחמות?
כיצד מגדירה היהדות את האהבה ואיך ההגדרה הזאת עומדת לשנות את חייכם?
מה עושים כשממש שונאים מישהו בלב?
מה ההבדל בין טייס מטוס קרב לטייס מסוק קרב?
האם עולם ללא דת הוא עולם שליו יותר?
מה באמת נשים רוצות?
מהי מלאכותיות מאושרת?
כיצד לאהוב את האהוב כפי שאהוב אוהב שאוהבים אותו?
איך נופלים מהסוס ונשארים לרכב עליו?
צוק איתן. בסופו של יום נדודים נוסף ומתיש בין יחידות בגזרות השונות מצאתי את עצמי במ פקדת חטיבת גולני המאולתרת. המתחם הגדול הוחשך לגמרי בגלל
הקירבה לעזה, ונאלצתי לגשש אט אט את דרכי בין יתדות אוהלים ובזנ"טים לבין גנרטורים מטרטרים וצינורות בטון ענקיים שהונחו שם כדי לשמש מקלטים לשעת חירום. הדבר היחיד שעניין אותי באותה עת היה רצוני העז למצוא זוג תחתונים חדש. באופן זהיר ומהוסס, כאיש החושש מחשיפת זהותו, ניסיתי לפתוח בשיחה עם שני חבר'ה שנראו כנַגָדֵי גולני נפוצים, שרכנו על תפעול פינג'אן קפה שחור מהביל. משהופרעו השניים במלאכתם נשאו אליי מבט עוין: מה אתה רוצה? בלחישה כמעט בלתי נשמעת השבתי: תחתונים. אולי יש? למישהו? הנגדים שבו למלאכתם השחורה, ואחד מהם הפטיר בטון ברור של סוף שיחה: באוהל השלישי. לא העזתי לשאול שאלה נוספת. המקום היה אמנם חשוך לחלוטין ומלא אוהלים, אבל חשתי שסיימתי את מכסת המילים שלי עם השניים. פסעתי הלאה ופילסתי דרך בחושך עד שגיששתי את גופי למרכז הצללית השלישית. לבסוף הצלחתי לאתר את הפתח ובבת אחת מצאתי את עצמי כמו בלּוע במרכז משהו חם ורך עד מאוד. סקרנותי גברה, שלפתי את מכשיר הטלפון הנייד שלי מהכיס, הדלקתי את הפנס ו... קפאתי על עומדי. הייתי מוקף, מאדמת הלס שלמטה ועד ליריעת הברזנט מלמעלה, בערימות-ערימות של תחתונים. היו שם תחתונים מכל סוג צבע ומין, מכל פירמה ומותג, תחתונים עליונים ותחתונים תחתונים. זה היה מדהים, מרגש ומפחיד כאחד, שכן באותו הרגע הבנתי שאם אעשה תנועה אחת לא נכונה, אקבר מיד לזמן לא ידוע תחת הררי תחתונים. כשלבסוף יצאתי משם, לא יכולתי שלא להתעכב בשנית אצל חבריי הנגדים, שכעת כבר ערבבו את הקפה בפעם השביעית, ולהתפעל בקול רם. "זה עוד כלום", אמר אחד מהם, "אוהל 1 מגבות ומוצרי היגיינה", "אוהל 2 עוגות וחטיפים". תוך כדי דבריו שמתי לב לפרט מוזר בתמונה השגרתית של חיילים ותיקים המכינים קפה שחור ולא יכולתי שלא לשאול: "תגיד, למה אתה מערבב את הקפה במברשת שיניים?" אין לי כפית, הוא גיחך קלות, אבל באוהל מס' 4 ... רבים מחיילי ישראל ואזרחיה חוו חוויות דומות בימי "צוק איתן" ו"שובו אחים". האחווה הישראלית התפרצה בעוצמה כה גדולה, עד שמיד אחרי המלחמה התפתח שיח ציבורי רחב היקף סביב השאלות: מדוע מתגלה האחדות הנפלאה הזאת רק במקרי קיצון ומשבר? ואיך בכל זאת - אם בכלל - ניתן לשמר אותה גם לימים רגילים?
מידע נוסף
)
